<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן קס"א</h1>
<h2>דף מו:</h2>
שאלת עוד האונות הסמוכות לשמנונית החזה שבסוף הצלעות או לאותו בשר שהוא בסוף הצלעות במצר החזה, וכן אם האונות סמוכות לשום מקום לבד בין בשר הצלעות שאנו מכשירין, וכן אם נמצאו שתי ורדות כשרה או לא. תשובה כבר נהגנו אנו ואבותינו שבכל מקום שתהא הריאה סמוכה בין חלק ממנה לחלק אחר ממנה טרפה חוץ מסרוכות כסדרן, ובין שסרוכה לשאר מקומות כגון לחזה ולשמנינות החזה או לשאר מקומות אנו טורפין אותה, וכן נראה שנהגתם אתם כמונו וכן ראוי לעשות ולהורות, אף על פי שיש מן הגדולים שהתירו כל שנסרכה חלק אחד ממנה לחלק ממנה וסומכין על קצת גירסאות שבגמרא ואין זה מקומן. ולפיכך כל שנסרכה הריאה בין אומא בין אונא לאי זה מקום שתסרך טריפה חוץ מאונא לאונא בכסדרן דהיינו מחתוך לחתוך, וכן אפילו מאומא לאונא מחתוך לחתוך וכדעת רש"י ז"ל או אונא לדופן והוא דסבוך בבשרא, ואף זו אין להתיר אלא בגב האונא שנקב שהדופן שוכב מהודק על הנקב, אבל אם נקבה מבפנים אף על גב דסביך בבשרא טרפה לפי שאין הדופן מהודק על הנקב, ולא עוד אלא אפילו בשיפולי הריאה טרפה חוששין שמא מבפנים היא באה וטרפה. ותרתי ענוניאתא דוורדא אף על פי שרש"י ז"ל אוסר הגאונים ז"ל התירוה ואף בתוספות רבני צרפת התירו משמו של רבינו אפרים ז"ל, וטעם דבריו דהא דהוה סבר רב אשי למיטרפה בתרתי אוני הוה דאי בחדא מאי קאמר הני עיזי בריאתה הכי אית להו כולהו נמי דלאו בריאתה הכי אית להו, וכן נהגו להתיר, ואף היא משלמת כדעת הגאונים ז"ל. ואף על פי שרש"י ז"ל [מ"ז ע"א] אוסר קבלת הגאונים ז"ל תכריע ועליהם אנו סומכים להתיר.
